מיכאל שחרור

דואט העשוי מאלתור בתנועה ובקול בתוך מסגרת של יצירות ספרות ומוסיקה פופולרית משנות השישים: בורחס, ג'ימי הנדריקס ונינה סימון. האלתור מתבסס על חיבור למקום יצורי, ראשוני, קדם תרבותי, באמצעות התמקדות במערכות גוף שונות והבעה הנובעת מתוכן באופן ישיר. יוצא שצצות דמויות המזכירות למשל שוטה כפר ומכשפה אולי, אלא שאין החלטה לגלם דמויות מתוכננות מראש. הדמויות מופיעות בעקביות באופן ספונטני בהנתן התנאים, אך אין באמת לדעת מה יופיע בהופעה ספציפית. השאיפה היא ליצור רצף וחיבור בין רובדי קיום שונים אשר בדרך כלל אינם מתקיימים בו-זמנית, לתת ביטוי לתת אישיויות "נחותות" שבדרך כלל מודרות, ולגלות אפשרות של קיום אקסטטי כשהאדם המתוחכם והיצור חד הם. הקלאסיקות המבוצעות על ידי האמנים/יצורים מטעינות את ההתרחשות בשפע של זכרונות והתניות רגשיות ותרבותיות, בשכבות רבות של הסטוריה, זהויות וערכים תרבותיים המוארים באור אחר ומאפשרים הרהור עמוק לגבי המצב האנושי.